שורש כף היד
שורש כף היד הוא האזור המחבר בין האמה לבין כף היד והאצבעות. הוא מורכב משמונה עצמות המכונות העצמות הקרפליות ויוצרות מספר מפרקים אשר אמונים על תנועת כף היד במישורים שונים, לרבות, כיפוף, יישור, תנועה סיבובית והטיה של שורש כף היד והאמה. לצד זאת, שורש כף היד עטוף במספר רב של רצועות האמונות על ייצוב המפרקים ומעליהן גידים ועצבים המסייעים בתנועתיות שורש כף היד, האצבעות וכף היד עצמה. פגיעות בשורש כף היד הן הפגיעות השכיחות ביותר בגף העליון כולו. באופן ספציפי, שברים בשורש כף היד הם השברים השכיחים בגוף האדם. למעשה, רוב הנפילות נבלמות או נעצרות על-ידי יד מושטת ולכן שורש כף היד מועד לפציעות אלו. אספנו את המידע החיוני על כמה מהפגיעות השכיחות ביותר באזור זה.
שברים
שברים מהווים את הפגיעה הנפוצה ביותר של שורש כף היד. הם נחלקים לשני סוגים מרכזיים – שברים של החלק הרחיקני של עצם הרדיוס (העצם הראשית הנושאת את רוב המשקל בשורש כף
היד) – שברים של עצם הסירה (המשטח המפרקי הנגדי לעצם הרדיוס).
שברים בחלק הרחיקני של עצם הרדיוס.
אלה הם השברים השכיחים בגוף האדם ככלל וביד בפרט וכרוכים בכאב ובמגבלה מיידית וארוכת טווח בתפקוד. על כן, לאחרונה ישנה נטייה הולכת וגוברת לטפל בהם באופן כירורגי. עם זאת, ההחלטה בנוגע לאופן הטיפול (בין אם קיבוע בגבס או טיפול ניתוחי) מתקבלת לאחר דיון משותף עם המטופל ומתן הסבר מפורט על אודות היתרונות והחסרונות של כל אחת מהחלופות.
עם שיפור הטכנולוגיות והטכניקות הניתוחיות, הטיפול הניתוחי מאפשר כיום למזער את המגבלה העתידית בתנועה ומסייע בחזרה מהירה יותר לתפקוד יומיומי ללא כאבים או הגבלה משמעותית בתנועה.
שברים של עצם הסירה שברים בעצם הסירה נפוצים גם הם ונחשבים לא פעם לפציעה מורכבת. הסיבות לכך נעוצות באספקת דם דלילה לאזור, כמו גם סבירות גבוהה לחוסר איחוי של שברים אלו.
לאור המצוין לעיל, טיפול ניתוחי מהווה פעמים רבות את חלופת הבחירה לשברים עם או ללא תזוזה בעצם הסירה. טיפול בגבס כרוך בשיעור לא מבוטל של חוסר איחוי של השבר וכתוצאה מכך לצורך בניתוח מורכב יותר. מנגד, בשבר טרי ניתן לטפל באמצעות קיבוע מלעורי זעיר פולשני המתבצע דרך חתך זעיר.
השיקום לאחר הניתוח מהיר, ואינו דורש קיבוע חיצוני. בניגוד לכך, אי איחוי של השבר כרוך בטיפול בגבס למשך 8-12 שבועות ולאחריו ניתוח בגישה פתוחה המערב לקיחת שתל עצם מאזור נוסף של בגוף . הכאב באזור הניתוח ובאזור התורם רב יותר לאחר ניתוח זה והוא מחייב ממושך. זאת ועוד, הליך זה כרוך בשיעור לא מבוטל של מקרים בהם שתל העצם אינו נקלט. על כן, ישנה עדיפות לביצוע של טיפול ניתחי ראשוני בשבר מסוג זה.
פגיעת גידים ועצבים
פציעות חודרות או פתוחות של היד גורמות לרוב לפגיעה בגידים ו/או בעצבים האזוריים.
הגידים שעלולים להיפגע בשורש כף היד הם הגידים המכופפים או המיישרים של האצבעות. הטיפול בפגיעת גידים הוא ניתוחי בלבד והזמן המועדף לביצוע הפעולה הוא עד לשלושה שבועות אחרי הפציעה. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או מקומית משולבת.
במקרים אלה ישנה חשיבות עליונה לניסיונו של הרופא המנתח. אבחון וטיפול מדויקים בפגיעות גידים יסייעו בשחזור מיטבי ויעלו את הסיכוי לחזרה אופטימלית לתפקוד של שורש כף היד וכף היד, ללא צורך בניתוחים חוזרים ומניעת הידבקויות של הגידים. לאחר הפעולה יש לשלב טיפול ריפוי בעיסוק.
פגיעה עצבית מדובר באחת מהפגיעות השכיחות בכף היד הגורמת לכאבים, אי נוחות, הגבלה בתפקוד ולעיתים אף
לנכות לצמיתות. שכיח כי פגיעה עצבית תוביל להיווצרות של נוירומה (צמיחה פראית של רקמת
העצב) הגורמת לכאב מסוג של זרם חשמלי באזור הפגיעה לתקופות ארוכות. לאור זאת, אבחון וטיפול מהירים ומדויקים, מעלים את הסיכוי לשיקום מהיר וחזרה לפעילות יומיומית עם הגבלה מינימלית ושיקום תעסוקתי טוב. בחלק מהמקרים, הפגיעה היא משולבת ומערבת את הגידים והעצבים גם יחד ולכן דורשת טיפול ניתוחי מורכב יותר.
גנגליון
גנגליון היא ציסטה סינוביאלית שמקורה לרוב במפרק שורש כף היד או במפרקי האצבעות. מקורה של הציסטה הוא במעטפת המפרק והיא מתפתחת עקב היווצרות של שסתום חד כיווני בו . מדובר בסוג של גוש שפיר שאינו מערב סכנה להתמרה ממארת. הגנגיליון גדל תוך פעילות מאומצת וקטן במנוחה, ללא יכולת לחלוף מעצמו. לכן, ברוב המקרים יהיה צורך בטיפול אקטיבי.
איך מאבחנים ומטפלים?
האבחון מתבצע באמצעות בדיקת על קול (אולטרסאונד) של האזור. הטיפול יהיה לרוב ניתוחי, אולם לעיתים ניתן לשקול ניקוז של הציסטה תוך הזרקה של חומרים פעילים לתוכה כדי להוביל להיעלמותה.
אם מדובר בגנגיליון מורכב יתבצע לעיתים MRI של האזור כדי לתכנון באופן מדויק יותר את הטיפול הניתוחי. במהלך הניתוח, לצד כריתת הגנגליון, נכרת גם השסתום המחבר בין הגנגליון לבין מפרק שממנו צמח. כריתת השסתום מפחיתה משמעותית את הסיכוי להישנות הבעיה.
חוסר יציבות של שורש כף היד
חוסר יציבות של שורש כף היד הוא מצב שבו בעת הפעלת המפרק מתפתחות תחושות שונות, כמו
כאב, חריקת מפרק וקליקים. חוסר יציבות המפרק יכול להתפתח לכדי מצב כרוני, ובחלק מהמקרים הסיבה לכך הוא היעדר אבחון של הבעיה בבדיקה ראשונית. למעשה, מקור חוסר היציבות נעוץ בפגיעה ברצועות האזוריות ולכן צילום הרנטגן היה לרוב תקין.
אילו תסמינים יכולים לעלות חשד לחוסר יציבות של שורש כף היד וכיצד מאבחנים?
התלונות השכיחות מצד המטופל הן תחושות קליקים, חריקות , קפיצות בשורש כף היד או בכף היד עצמה. לרוב התלונות יהיו מלוות בכאב מקומי או בחולשה ויגרמו להגבלה בפעילות היומיומית.
האבחון מתבצע על ידי בדיקה של כירורג כף יד, הכוללת מספר מבחנים ספציפיים לכל רצועה ורצועה. לצד זאת יתבצע בדיקת אולטרסאונד או MRI של שורש כף היד או ארתרוסקופיה של שורש כף היד.
מהי ארתרוסקופיה?
ארתרוסקופיה היא שיטת אבחון וטיפול זעיר פולשנית למפרקי הגוף ככלל ולמפרק שורש כף היד בפרט. היא נחשבת כחלופת הבחירה (Gold standard) לאבחון וטיפול בבעיות ברצועות ובנזק סחוסי בשורש כף היד. הפעולה מתבצעת תחת הרדמה ודורשת הרחבה של המפרק כדי למנוע נזק סחוסי תוך כדי ביצועה.
השיקום אחרי ארתרוסקופיה קצר יחסית, אולם תלוי במידת הנרחבות של הפעולה ומידת ההתערבות שנדרשה. הפעולה מאפשרת להעריך נכונה ובאופן מדויק את מצב המפרק, הרצועות והסחוס, ובחלק הגדול מהמקרים למנוע התערבות או ניתוחים בשיטה הפתוחה סביב שורש כף היד.
בשונה מהליכים פתוחים ההחלמה לאחר ארתרוסקופיה מאופיינת בפחות כאב ובחזרה מהירה לחיי היום – יום, כמו גם לביצוע של פעילות גופנית מאומצת. כמו כן, ארתרוסקופיה מאופיינת בשיעור סיבוכים נמוך יותר.